החוקרים במחקר הנוכחי ערכו מחקר רטרוספקטיבי רב-מרכזי על התוצאות ממחקר של חולי סרטן ריאות מסוג תאים שאינם קטנים עם ביטוי PDL1>50% שטופלו בבפמברוליזומאב כקו טיפול ראשון בהתאם לנוכחות/ היעדר גרורות במוח.
במחקר נכללו 282 חולים, מתוכם 56 היו עם גרורות במוח שטופלו בטיפול קרינתי מקומי מראש ב-80.3% מהמקרים. שיעור התגובה הכללי היה 39.2% ו-44.4% בחולים עם גרורות מוחיות וללא (P = 0.48) בהתאמה, בעוד ששיעור התגובה התוך גולגולתי ושיעור בקרת המחלה התוך גולגולתית היו 67.5% ו-85.0% בהתאמה. הזמן החציוני לכשל הטיפול (TTF) וההישרדות הכוללת (OS) היו 4.2 ו-9.9 חודשים לעומת 10.8 ו-26.5 חודשים עבור חולים עם גרורות מוחיות ובלעדיהן. שיעור הפסקת התרופות עקב תופעות לוואי הקשורות לטיפול היה 10.7% ו-10.2% בחולים עם ובלי גרורות מוחיות, בהתאמה.
ניתוח רב משתני הראה כי שימוש בסטרואידים בתחילת הטיפול היווה גורם פרוגנוסטי שלילי להישרדות (p<0.001) בעוד שמצב תפקודי (PS)י≥2 היה מנבא עצמאי ל-TTF גרוע יותר (P<0.001) ולהישרדות כוללת קצרה יותר (P<0.001). לעומת זאת בחולים עם גרורות מוחיות, רק PS ≥2 היווה גורם פרוגנוסטי שלילי להישרדות ול-TFF. לפמברוליזומאב פעילות כנגד גרורות מוחיות מסרטן ריאות של תאים לא קטנים עם PDL1 ≥50%. נראה כי נוכחות של גרורות במוח כשלעצמן אינה פרוגנוסטית, ונראה כי PS ≥2 הוא הגורם היחיד הקשור לתוצאה גרועה יותר בחולים עם גרורות במוח.
מקור:
תגובות אחרונות